מאת ד״ר גיא רופא

התשובה הקצרה: במחקר ניסויי חדש, שינוי עקיף של סביבת העבודה הוביל את המשתתפים לתנוחות גוף שונות, ונמצא הבדל בהתנהגות של נטילת סיכון ובתחושת הגאווה. עם זאת, מדובר במחקר יחיד, בתנאי מעבדה ובמדגם מוגבל, ולכן עדיין אי אפשר לקבוע שישיבה זקופה משפרת החלטות בחיי היום־יום או מהווה כלי טיפולי.

הכותרת “בלי לשים לב: תנוחת הגוף שינתה החלטות של משתתפי מחקר” מתייחסת למחקר שפורסם בשנת 2026 ב־*British Journal of Psychology*. החוקרים לא הורו למשתתפים “לשבת בביטחון” ולא ביקשו מהם לבצע במכוון “תנוחת כוח”. במקום זאת, הם שינו את מיקום הטאבלט ואת גובה משטח העבודה, כך שהסביבה עודדה ישיבה זקופה או כפופה. לאחר מכן נבדקו מצב הרוח והתנהגות המשתתפים במשימה ממוחשבת של נטילת סיכונים.

זהו הבדל מתודולוגי חשוב: המחקר בדק השפעה אפשרית של תנוחה שנוצרה באופן עקיף, ולא רק את תגובתם של אנשים שיודעים כי הם משתתפים בניסוי על “שפת גוף”. התוצאות מעניינות, אך המרחק בין תוצאה סטטיסטית בניסוי לבין המלצה מעשית או רפואית עדיין גדול.

מה בדיוק עשו החוקרים?

במחקר השתתפו קרוב ל־200 אנשים מקהילת אוניברסיטת מקגיל בקנדה. המשתתפים ביצעו משימות באמצעות טאבלט, שהוצב בגבהים ובמיקומים שונים. בחלק מהמקרים המבנה הפיזי של העמדה עודד תנוחה זקופה יחסית; במקרים אחרים הוא עודד כפיפה קדימה. הייתה גם קבוצת ביקורת.

החוקרים ניסו לצמצם את האפשרות שהמשתתפים ינחשו את מטרת המחקר. המשימה הוצגה כחלק מבדיקה של יישומון למכשירים ניידים, ורוב המשתתפים לא דיווחו לאחר הניסוי כי הבחינו בניסיון להשפיע על תנוחתם. נוסף על כך, החוקרים השתמשו בניתוח וידאו כדי למדוד את זווית הצוואר, במקום להסתפק בהנחה שהצבת הטאבלט אכן יצרה את התנוחה הרצויה.

לאחר שינוי התנוחה ביצעו המשתתפים גרסה של “משימת הבלון” — Balloon Analogue Risk Task. במשימה זו מנפחים בלון וירטואלי: כל ניפוח עשוי להגדיל את התגמול, אך אם הבלון מתפוצץ, התגמול שנצבר באותו סבב אובד. זוהי משימת מעבדה מקובלת לחקר התנהגות הקשורה לנטילת סיכון, אך היא אינה זהה להחלטות מורכבות בעולם האמיתי, כגון החלטה רפואית, השקעה כספית או בחירה מקצועית.

לפי המאמר המדעי המקורי על השפעת מניפולציה עקיפה של התנוחה, המשתתפים בתנוחה הזקופה נטלו בממוצע יותר סיכונים במשימה. הם גם השיגו תגמולים גבוהים יותר ודיווחו על תחושת גאווה חזקה יותר. החוקרים מצאו כי השפעת התנוחה על הגאווה הייתה קשורה בחלקה לזווית הצוואר שנמדדה בפועל.

מה אפשר להסיק — ומה לא?

מבחינת מבנה הניסוי, יש בסיס לומר שהחוקרים שינו גורם סביבתי, שהשינוי השפיע על התנוחה, ושלאחר מכן נצפו הבדלים בין הקבוצות. משום כך, המחקר מספק ראיה ניסויית אפשרית להשפעה סיבתית בתנאים שנבדקו. זו ראיה חזקה יותר ממתאם פשוט בין אנשים שנוהגים לשבת זקוף לבין אנשים שנוטים לקחת סיכונים.

אולם הסיבתיות מוגבלת להקשר המדויק של הניסוי. אי אפשר להסיק מכך שכל אדם שיזדקף יקבל החלטות טובות יותר, או שההשפעה תופיע בכל משימה, בכל אוכלוסייה ולאורך זמן. “יותר סיכון” אינו בהכרח “החלטה טובה יותר”. בחלק מהמצבים נכונות לקחת סיכון עשויה להוביל לרווח, ובמצבים אחרים היא עלולה להוביל לנזק.

גם התגמול הגבוה יותר במשימת הבלון אינו מוכיח שהתנוחה שיפרה שיקול דעת באופן כללי. ייתכן שבתנאי המשימה המסוימים האסטרטגיה הנועזת יותר הייתה משתלמת, אך אין בכך הוכחה לשיפור ביכולת להעריך סיכונים רפואיים, חברתיים או כלכליים.

יש להבחין גם בין הממצאים לגבי התנהגות לבין הממצאים לגבי מצב רוח. תחושת גאווה היא מדד של דיווח עצמי, ולכן היא מושפעת מהחוויה הסובייקטיבית של המשתתפים ומהאופן שבו נוסחו השאלות. היא אינה שקולה לאבחנה של מצב נפשי, לביטחון עצמי יציב או לשיפור ברווחה הנפשית.

כיצד המחקר משתלב בוויכוח על “תנוחות כוח”?

הרעיון שתנוחות גוף רחבות וזקופות עשויות להשפיע על רגש והתנהגות זכה בעבר לתשומת לב רבה תחת הכותרת “Power Posing”. מחקרים מוקדמים העלו טענות מרחיקות לכת, לרבות שינויים בתחושת כוח, בהתנהגות, בנטילת סיכון ואף בהורמונים. בהמשך התעוררו קשיי שחזור, וניסויים אחרים לא מצאו חלק מההשפעות שדווחו.

לדוגמה, מחקר אקראי באנשים עם חרדה חברתית לא מצא כי אימוץ “תנוחת כוח” לפני חשיפה של דיבור בציבור שיפר את תוצאות הטיפול או יצר הבדלים מובהקים במדדים ההורמונליים שנבדקו. גם מחקר שבחן תנוחות רחבות ומכווצות בהקשרים של פחד ועצב מצא השפעות קטנות ולא מובהקות על מדדי ההתנהגות העיקריים, לצד הבדלים מסוימים במדדים רגשיים משניים.

המחקר החדש אינו פותר את המחלוקת, אך הוא מנסה להתמודד עם חלק מהביקורת. ראשית, התנוחה נוצרה באמצעות מגבלות סביבתיות ולא באמצעות הוראה גלויה. כך קטן הסיכון שהמשתתפים יפעלו בהתאם למה שנדמה להם שהחוקר מצפה לראות. שנית, התנוחה נמדדה באופן כמותי באמצעות וידאו. שלישית, החוקרים בדקו גם אי־נוחות ומודעות למניפולציה כגורמים שעלולים להסביר את התוצאה.

מחקר נוסף של אותה קבוצת חוקרים, שכלל 101 משתתפים, מצא כי השונות בזווית כיפוף הצוואר הייתה קשורה לחלק מהשינוי במצב הרוח. גם בו הודגש שההשפעות עשויות להיות עדינות ומשתנות מאדם לאדם. ניתן לעיין במחקר על המנגנונים הגופניים של משוב תנוחתי.

התמונה המצטברת אינה תומכת בסיסמה פשטנית שלפיה “שתי דקות בתנוחה זקופה משנות את החיים”. היא כן משאירה מקום לאפשרות שמידע גופני — ובהם מתח שרירים, כיוון הראש, תחושת מאמץ וארגון הגוף במרחב — משתתף בעיצוב החוויה הרגשית וההתנהגותית.

קוגניציה גופנית: קשר דו־כיווני, לא מתג קסם

המסגרת התאורטית הרחבה נקראת “קוגניציה גופנית” או *Embodied Cognition*. לפי גישה זו, חשיבה ורגש אינם מתרחשים במנותק מהגוף. המוח מקבל ללא הרף מידע מהשרירים, מהמפרקים, מהנשימה, מהלב ומהאיברים הפנימיים, ומשלב אותו עם מידע חושי, זיכרונות והקשר חברתי.

עם זאת, קשר בין הגוף לנפש אינו אומר שכל תנוחה יוצרת תגובה אחידה וצפויה. היחסים עשויים להיות דו־כיווניים: מצב רגשי עשוי לשנות את התנוחה, והתנוחה עשויה בתנאים מסוימים לתרום לשינוי בחוויה הרגשית. לדוגמה, אדם עצוב עלול להתכופף; במקביל, תנוחה מכווצת עשויה להשפיע על האופן שבו הוא מעבד גירויים. קשה להפריד לחלוטין בין הכיוונים מחוץ למעבדה.

מחקר ניסויי שכלל שתי קבוצות משתתפים מצא שתנוחות רחבות המכוונות כלפי מעלה עשויות להגביר במידה מסוימת רגש חיובי בתגובה למוזיקה עמומה מבחינה רגשית. עם זאת, המחקר לא הראה שתנוחה כזו יוצרת שיפור כולל או מתמשך בבריאות הנפש. פרטי המחקר זמינים במאמר על משוב גופני ותנוחה כגורמים ברגש חיובי.

חשוב גם לזכור שהספרות אינה אחידה. מחקרים משתמשים בתנוחות שונות, במשך חשיפה שונה, באוכלוסיות שונות ובמדדי תוצאה שונים. חלקם בודקים תחושה סובייקטיבית, אחרים התנהגות או פעילות פיזיולוגית. לכן אין להתייחס לכל התוצאות כאילו הן מודדות אותה תופעה.

מגבלות המחקר והמשמעות המעשית

המגבלה הראשונה היא המדגם. משתתפים מקהילה אוניברסיטאית אינם בהכרח מייצגים ילדים, מבוגרים, אנשים עם מחלות כרוניות או אוכלוסיות מתרבויות שונות. לפני הכללה רחבה נדרשים מחקרי שחזור עצמאיים במדגמים מגוונים.

המגבלה השנייה היא סביבת המעבדה. משימת בלון וירטואלי מאפשרת מדידה מבוקרת, אך החלטות בחיים כוללות מידע חלקי, השלכות ארוכות טווח, אחריות כלפי אחרים ולעיתים לחץ משמעותי. אין ודאות שהאפקט יעבור למצבים אלה.

המגבלה השלישית היא משך ההשפעה. המחקר בחן תגובה סמוכה למניפולציה. הוא אינו מוכיח שינוי יציב בהרגלי חשיבה, באישיות, בביטחון העצמי או בתפקוד הנפשי.

המגבלה הרביעית היא ריבוי משתנים אפשריים. גובה המסך עשוי להשפיע לא רק על התנוחה אלא גם על נוחות הצפייה, ערנות, עומס שרירי, נשימה או תחושת שליטה. החוקרים ניסו לבדוק חלק מההסברים החלופיים, אך בניסוי התנהגותי קשה לבודד באופן מוחלט מנגנון יחיד.

מבחינה מעשית, יש היגיון בהתאמת עמדת עבודה כך שתהיה נוחה, תאפשר שינויי תנוחה ולא תכפה כיפוף ממושך. אולם אין להפוך את המחקר להוראה “לשבת ישר כדי להצליח”. תנוחה זקופה אינה טיפול בדיכאון או בחרדה, אינה מחליפה תהליך טיפולי ואינה מבטיחה קבלת החלטות נכונה. אנשים הסובלים מכאב, מגבלה אורתופדית או קושי נוירולוגי גם אינם צריכים להידחק לתנוחה נוקשה בשם תועלת פסיכולוגית שטרם הוכחה.

סיכום

המחקר מספק עדות מעניינת לכך שסביבת העבודה עשויה להשפיע בעקיפין על תנוחת הגוף, ושתנוחה זו עשויה להיות קשורה לשינויים נקודתיים ברגש ובהתנהגות של נטילת סיכון. חוזקותיו כוללות מניפולציה סמויה יחסית ומדידה כמותית של זווית הצוואר.

עם זאת, הממצאים אינם מוכיחים שישיבה זקופה משפרת החלטות באופן כללי, ואינם מצדיקים שימוש בתנוחה כטיפול רפואי או נפשי. המסקנה המדויקת יותר היא שהגוף, הסביבה ותהליכי קבלת החלטות עשויים להשפיע זה על זה — אך עוצמת ההשפעה, המנגנון והמשמעות מחוץ למעבדה עדיין דורשים מחקר נוסף.

יש לראות בטקסט מידע רפואי־מדעי כללי בלבד. כל טענה רפואית והנוסח המלא מחייבים ביקורת אנושית ובדיקת רופא לפני פרסום.

> על המחבר > ד״ר גיא רופא הוא יוצר תוכן רפואי ומחבר ספרים. הוא אינו עוסק כיום ברפואה, אינו מקבל מטופלות ואינו מציע קביעת תורים.

מקורות

1. Wainio-Theberge S, Armony JL. *Manipulating posture implicitly through environmental constraints influences mood and risk-taking behaviour*. British Journal of Psychology, 2026. https://doi.org/10.1111/bjop.70083

2. Wainio-Theberge S, Spiousas I, Armony JL. *Physical Mechanisms of Emotions Evoked by Postural Feedback*. Psychophysiology, 2025. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40583230/

3. Van Cappellen P, et al. *Bodily feedback: expansive and upward posture facilitates the experience of positive affect*. Cognition and Emotion, 2023. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35924432/

4. Davis ML, et al. *A randomized controlled study of power posing before public speaking exposure for social anxiety disorder: No evidence for augmentative effects*. Journal of Anxiety Disorders, 2017. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28946020/

5. *Bodies in action: Do contractive and expansive postures facilitate adaptive behavior?* Scandinavian Journal of Psychology, 2024. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38877602/