מאת ד״ר גיא רופא

התשובה הקצרה: בדלקת ושט אאוזינופילית מתפתחת בדופן הוושט דלקת כרונית העלולה לגרום לנפיחות, לירידה בגמישות הרקמה, להופעת טבעות ולהיצרות של מעבר המזון. לכן מזון מוצק — במיוחד בשר, לחם ומזונות יבשים — עלול להתקדם בקושי ואף להיתקע. הזיהוי הרפואי אינו נשען על התסמינים בלבד, אלא על שילוב של הערכה קלינית, גסטרוסקופיה ונטילת ביופסיות ממספר אזורים בוושט.

דלקת ושט אאוזינופילית, המכונה באנגלית Eosinophilic Esophagitis ובקיצור EoE, היא מחלה דלקתית כרונית של הוושט. היא יכולה להופיע בילדים ובמבוגרים, ולעיתים מתגלה רק אחרי תקופה ארוכה של קשיי בליעה או בעקבות אירוע חד שבו גוש מזון אינו עובר אל הקיבה.

המחלה עלולה להישאר סמויה יחסית מפני שאנשים רבים מסתגלים לקושי בהדרגה. הם לועסים זמן רב, חותכים את המזון לחתיכות קטנות, שותים אחרי כל נגיסה או נמנעים ממזונות שקשה להם לבלוע. התאמות כאלה עשויות להפחית את תחושת הקושי, אך אינן מסבירות את הגורם לה ואינן מלמדות אם קיימת דלקת פעילה.

מהי דלקת ושט אאוזינופילית?

הוושט הוא צינור שרירי שתפקידו להעביר מזון ונוזלים מהפה אל הקיבה. בדלקת ושט אאוזינופילית מצטברים ברירית הוושט אאוזינופילים — תאי דם לבנים המשתתפים בתגובות חיסוניות ודלקתיות. הצטברותם ברקמה אינה ממצא שאפשר לפרש בנפרד: יש לבחון אותה לצד התסמינים, תוצאות האנדוסקופיה והאפשרות לקיומם של מצבים רפואיים אחרים.

המחלה נחשבת לתהליך כרוני המערב את מערכת החיסון. אצל חלק מהחולים קיימות גם מחלות אטופיות, ובהן אסתמה, נזלת אלרגית, אטופיק דרמטיטיס או אלרגיה למזון. עם זאת, מחלה אלרגית אינה מוכיחה שקיימת EoE, והיעדרה אינו שולל אותה. גם לא תמיד ניתן לזהות מזון יחיד האחראי לדלקת.

על פי הנחיות הקונצנזוס הבריטיות לילדים ולמבוגרים עם דלקת ושט אאוזינופילית, הזיהוי הרפואי נשען על תסמינים המעידים על תפקוד לקוי של הוושט ועל ממצאים מתאימים בביופסיות, לצד הערכה של הסברים חלופיים לאאוזינופילים ברקמה.

לכן EoE מוגדרת מחלה קלינית־פתולוגית: לא בדיקת דם, לא תלונה יחידה ולא מראה הוושט בגסטרוסקופיה מספיקים לבדם. נדרשת התאמה בין התמונה הקלינית לבין בדיקת הרקמה במיקרוסקופ.

מדוע מזון נתקע בוושט?

בשלבים הדלקתיים של המחלה עלולות להופיע בצקת ברירית והפרעה ביכולת הוושט להתרחב בזמן מעבר מזון. כאשר הדלקת נמשכת, עשויים להתפתח תהליכי שינוי מבני והצטלקות המכונים remodeling. דופן הוושט עלולה להיות נוקשה יותר, להציג טבעות היקפיות או לפתח אזורים צרים.

מזון מוצק דורש מהוושט להתרחב ולהפעיל תנועות שריר מתואמות. כאשר חלל הוושט צר או גמישותו פוחתת, גוש מזון גדול, סיבי או יבש עלול להיעצר. לעיתים הוא עובר לאחר זמן קצר, אך במקרים אחרים נוצרת כליאת גוש מזון המחייבת טיפול רפואי.

על הקשר בין דלקת כרונית, היצרות וכליאת מזון ניתן לקרוא בסקירה הרפואית על אבחון וטיפול בדלקת ושט אאוזינופילית. הסקירה מתארת דיספגיה — קושי בבליעה — וכליאת מזון כביטויים מרכזיים של המחלה במבוגרים.

תקיעות בוושט שונה מחנק. בחנק, מזון חוסם את דרכי הנשימה; בכליאה בוושט הוא נעצר בצינור המוביל לקיבה. עם זאת, כליאה מלאה עלולה לגרום לריור, להקאה ולסיכון של שאיפת תוכן אל דרכי הנשימה. חוסר יכולת לבלוע רוק, כאב חזק, קושי בנשימה, הקאות חוזרות או חשד לחסימה מלאה מצריכים הערכה דחופה.

אין לנסות לדחוף גוש תקוע באמצעות בליעת מזון נוסף. גם משקאות מוגזים, השראת הקאה או פעולות ביתיות אחרות אינם תחליף לבדיקה. נייר העמדה המוסדי על EoE וכליאת מזון מדגיש כי במקרה של חסימה יש להעריך את מידת הדחיפות ולבצע אנדוסקופיה בפרק הזמן המתאים למצב הקליני.

אילו תסמינים והרגלי אכילה צריכים לעורר חשד?

אצל מבוגרים ומתבגרים התסמין הטיפוסי הוא קושי בבליעת מזון מוצק. התחושה יכולה להיות שמזון יורד לאט, נעצר מאחורי עצם החזה או מחייב שתייה כדי לעבור. תסמינים אפשריים נוספים הם כאב בזמן בליעה, לחץ בחזה, צרבת, עליית תוכן מהקיבה ואירועים חוזרים של כליאת מזון.

בילדים התמונה עשויה להיות שונה ולכלול סירוב לאכול, אכילה איטית, הקאות, כאבי בטן, קושי לעבור למזון מוצק או גדילה שאינה תואמת את הצפוי. תסמינים אלה אינם ייחודיים ל-EoE, אך השילוב ביניהם עשוי להצדיק בירור מכוון.

לפי הנחיות הקונצנזוס הבריטיות ל-EoE, קשיי בליעה וכליאת מזון שכיחים יותר בתמונה הקלינית של מבוגרים, בעוד שאצל ילדים עשויים לבלוט הקאות, כאבי בטן ובעיות אכילה.

חשוב לשאול גם על התנהגויות הסתגלות. אדם עלול שלא לתאר “קושי בבליעה”, משום שכבר שינה את אופן אכילתו. סימנים אפשריים כוללים:

- לעיסה ממושכת מאוד של כל נגיסה; - חיתוך מזון לחתיכות קטנות במיוחד; - שתייה תכופה בזמן הארוחה; - העדפה קבועה למזון רך או טחון; - הימנעות מבשר, לחם, אורז יבש או ירקות סיביים; - אכילה איטית בהרבה מאנשים אחרים; - אירועים קודמים של מזון שנתקע והשתחרר מעצמו.

נייר העמדה על אבחון EoE במבוגרים מציין כי תשאול מפורט על הימנעות ממזון ועל דפוסי הסתגלות עשוי לחשוף תפקוד ושט לקוי גם כאשר המטופל אינו מדווח באופן ספונטני על דיספגיה.

עם זאת, תסמינים דומים עלולים להיגרם מהיצרות שאינה קשורה ל-EoE, ממחלת החזר קיבתי־ושטי, מהפרעה בתנועת הוושט, מפגיעה תרופתית או ממחלות אחרות. ירידה בלתי מוסברת במשקל, דימום, אנמיה, החמרה מהירה או קושי חדש ומתקדם בבליעה הם סימנים המחייבים בירור רפואי ללא הסתמכות על אבחון עצמי.

כיצד מתבצע האבחון?

הבירור מתחיל באיסוף היסטוריה רפואית מפורטת. נבדקים סוגי המזון המעוררים קושי, משך התסמינים, אירועי כליאה קודמים, הרגלי אכילה, מחלות אלרגיות ותרופות. חשוב לדווח גם על טיפול בתרופות להפחתת חומציות, משום שהוא עשוי להשפיע על התסמינים ועל הממצאים אצל חלק מהנבדקים. אין להפסיק תרופה לפני בדיקה ללא הוראה רפואית פרטנית.

הבדיקה המרכזית היא גסטרוסקופיה. במהלכה מוחדר דרך הפה אנדוסקופ גמיש, המאפשר לראות את הוושט, הקיבה והתריסריון. ממצאים אפשריים ב-EoE כוללים טבעות, חריצים אורכיים, משקעים לבנים, בצקת, היצרות או רירית הנפצעת בקלות.

אף אחד מהממצאים האלה אינו ייחודי למחלה. יתרה מכך, הוושט יכול להיראות תקין לעין אף שקיימת דלקת מיקרוסקופית. משום כך יש ליטול ביופסיות כאשר התסמינים מעלים חשד, גם בהיעדר שינוי חזותי ברור.

הדלקת אינה תמיד אחידה לאורך הוושט. דגימה בודדת עלולה להגיע לאזור שבו מספר האאוזינופילים נמוך ולהחמיץ את המחלה. נייר העמדה על אבחון וניהול EoE ממליץ ליטול לפחות שש ביופסיות מאזורים שונים, לרבות החלק המרוחק והחלק האמצעי או העליון של הוושט.

הממצא ההיסטולוגי המקובל התומך באבחנה הוא לפחות 15 אאוזינופילים בשדה הגדלה גבוהה, בנוכחות תסמינים מתאימים ולאחר בחינת גורמים אחרים. הסף המספרי אינו עומד לבדו: הפתולוג והרופא מפרשים אותו לצד פיזור התאים, שינויים נוספים ברקמה, ממצאי האנדוסקופיה והסיפור הקליני. הקריטריונים מפורטים גם בסקירה הקלינית המוסדית על אבחון EoE.

בדיקות דם אינן מחליפות ביופסיה. ספירת אאוזינופילים בדם עשויה להיות תקינה גם כאשר קיימת דלקת בוושט. באופן דומה, בדיקות אלרגיה יכולות לזהות אלרגיות מסוימות או מחלות אטופיות נלוות, אך אינן משמשות לבדן לאבחון EoE.

מה עוד עשוי להסביר את הממצאים, ומה קורה לאחר האבחנה?

אאוזינופילים בוושט אינם ייחודיים ל-EoE. בין האפשרויות שיש לשקול נמצאות מחלת החזר קיבתי־ושטי, מחלות אאוזינופיליות אחרות במערכת העיכול, אכלזיה, מחלות דלקתיות מסוימות, זיהומים ותגובות לתרופות. היקף הבירור מותאם לתסמינים ולממצאים, כפי שמפורט בסקירה על אבחון וטיפול בדלקת ושט אאוזינופילית.

לאחר שהאבחנה אושרה, מטרות הטיפול הן להפחית את הדלקת, לשפר את מעבר המזון ולצמצם התקדמות של היצרות ושינויים מבניים. האפשרויות המקובלות כוללות תרופות ממשפחת מעכבי משאבת פרוטונים, סטרואידים מקומיים נבלעים והתערבויות תזונתיות מתוכננות. כאשר קיימת היצרות משמעותית, אפשר לשקול הרחבה אנדוסקופית.

הרחבת הוושט עשויה לשפר את המעבר באזור צר, אך היא אינה מטפלת לבדה בתהליך הדלקתי. לעומת זאת, טיפול תרופתי או תזונתי מכוון לדלקת, אך אינו תמיד פותר מיד היצרות שכבר נוצרה. לכן לעיתים נדרש שילוב בין גישות.

דיאטה הכוללת הוצאה של מזונות מסוימים צריכה להיעשות באופן מסודר. הימנעות רחבה ולא מבוקרת עלולה לגרום לחסרים תזונתיים, לפגיעה בגדילה אצל ילדים ולנטל משמעותי על חיי היום־יום. גם בדיקת אלרגיה חיובית אינה מוכיחה בהכרח שאותו מזון הוא שמניע את הדלקת בוושט.

שיפור בתחושה אינו מעיד תמיד על היעלמות הדלקת. אדם עשוי להרגיש טוב יותר מפני שהוא נמנע ממזונות בעייתיים, אף שהרקמה עדיין מודלקת. על פי הנחיות הקונצנזוס הבריטיות, מעקב אחר תגובה לטיפול עשוי לכלול הערכה של תסמינים, ממצאים אנדוסקופיים וביופסיות, בהתאם למצב הרפואי.

סיכום

דלקת ושט אאוזינופילית היא מחלה כרונית העלולה לגרום לדלקת, לאובדן גמישות, לטבעות ולהיצרות של הוושט. שינויים אלה מסבירים מדוע מזון מוצק עלול לעבור בקושי או להיתקע. אכילה איטית, שתייה אחרי כל נגיסה, הימנעות ממזונות יבשים ואירועי תקיעות אינם בהכרח הרגלים חסרי משמעות.

כפי שעולה מנייר העמדה המוסדי על EoE וכליאת מזון, האבחנה דורשת שילוב של תסמינים מתאימים, גסטרוסקופיה וביופסיות ממספר אזורים. מראה תקין של הוושט אינו שולל את המחלה, ובדיקות דם או אלרגיה אינן מחליפות דגימות רקמה.

כליאת מזון המלווה בחוסר יכולת לבלוע רוק, בקושי נשימתי או בכאב משמעותי מחייבת הערכה דחופה. במצבים שאינם דחופים, בירור מסודר מאפשר להבדיל בין EoE לבין גורמים אחרים לקושי בבליעה ולהתאים את המעקב והטיפול לממצאים.

המידע במאמר הוא מידע רפואי כללי בלבד, אינו מהווה אבחנה או הוראה טיפולית אישית, ומחייב ביקורת אנושית מקצועית של רופא מוסמך לפני פרסום.

> ### על המחבר > > המחבר — יוצר תוכן רפואי ומחבר ספרים. > סטטוס נוכחי מאושר: אינו עוסק כיום ברפואה, אינו מקבל מטופלות ואינו מציע תורים.

מקורות

1. British Society of Gastroenterology and British Society of Paediatric Gastroenterology, Hepatology and Nutrition. הנחיות קונצנזוס משותפות לאבחון ולטיפול בדלקת ושט אאוזינופילית בילדים ובמבוגרים.

2. National Center for Biotechnology Information, PubMed Central. Diagnosis and management of eosinophilic oesophagitis.

3. Austrian Society of Gastroenterology and Hepatology. Diagnosis and management of eosinophilic esophagitis and esophageal food impaction in adults: a position paper.